לכל אחד מאיתנו יש מדד אושר פנימי. אין בו שקרים או מסכות. רגע טהור ומזוכך של הסתכלות פנימה. הוא מופיע לרב בשעות השקטות של היום, כשהרגליים מפסיקות לזוז והמחשבות מתחילות במירוץ. לפני כמה שבועות, הדר שאלה אותי, האם אני מאושר. מי שמכיר אותי, יודע שאני בחור שמח בחלקי. תמיד מביט על העולם בחיוך. לשאלתה, עניתי כי זה תלוי במדד האושר שלה.

"מה זאת אומרת?" הרצינה, "מדד האושר שלי?", לך תסביר בקצרה את כל הדברים הברורים מאליהם, הקלישאות, התחושות שעוטפות אותך מול האדם שמולך. אבל בשורה התחתונה, ברגע שאתה מעניק לאדם אהוב את המפתחות ל"בית" הרגשי שלך, אתה מעניק לו יכולת, על גבול גיבור העל, לשלוט לך בחיים. או יותר נכון, ברמת האושר שלך. יש לאותו האדם האפשרות להחשיך או להאיר את הבית.

אז למה בעצם האושר שלנו מושפע מהאחרים החשובים לנו? זוגיות משמע מיזוג. האחד הבודד הופך לאחד גדול ושלם יותר. ובדיוק כמו שותף במעונות, הוא יכול להשאיר לך מקרר נקי ומלא בכל טוב, או להשאיר קליפות של מלפפון במגירת הירקות. אז נסייג ונאמר שישנם מדדים רבים ולא רק אחד אבסולוטי. האושר שלי מושפע מעצמי, מההיסטוריה שלי, מהדר, מהילדים, מהעבודה, הצלחות ומכשולים. כל אלה יחד יוצרים את ההוויה שלנו.

נכון, יאמרו ובצדק כי אנחנו ישויות עצמאיות לחלוטין ואיש איש לעצמו, אני יכול ללכת לדוג והיא לעשות ציפורנים וכל אחד יקבל פיסה של שקט, אבל למעשה כל אלו רגעים זמניים מאוד בתוך חיים שלמים. הבית הוא הבסיס והבסיס הוא הבית. המקום בו אתה מצטייד חומרית ורגשית. אוסף צידה לדרך על מנת להתמודד עם כל מה שיביא יום המחר. פה נכנס כוחה של הזוגיות. הזוגיות כגורם מחזק או חס וחלילה כגורם מחליש.

כולנו מכירים את זה כשחוזרים מהעבודה מיום ארוך, פותחים את הדלת והסלון מפורק בקנה מידה בינלאומי, הילדים הצליחו להתעלות על עצמם במלחמת ההתשה והשינה, וכל מה שאתה רוצה כמבוגר האחראי זה להתכסות מתחת לשמיכה וללכת לישון. יש תקופות של אווירת דיכאון כללית ונדמה כאילו אנחנו על טייס אוטומטי שמסוגל להגיע להילוך שני בלבד. שיחות הופכות לפונקציונליות ומשפטים הופכים לפעלים. זה בסדר וזה טבעי, כל עוד מבינים שזה המצב.

יש לנו חוק שאנחנו מנסים ליישם. כשאחד נופל, השני מרים. יש מקרים ששנינו נופלים לשבריר שניה עד שמישהו מרים את הכפפה, ויש ימים מושלמים ששנינו למעלה ושם בפסגה מעלים עוד קצת. אז כן, מזוג צעיר ורודף הרפתאות הפכנו, יחסית מהר, להורים לשלושה ילדים, לכלבה אסופית ובעלי עסק, וכל זה במדינה זרה. אז כן, זה יכול להשפיע על מדד האושר.

עכשיו דמיינו שוב את הרגע הזה בו אתם נכנסים הביתה. תעצרו לרגע לפני הדלת ותנשמו. הרגע הזה, בו אנחנו צועדים פנימה, הוא קריטי, אם תרצו תפקיד חייכם. עליכם מוטלת האחריות לוודא כי אירועי היום אינם עוברים את סף הדלת. מפתן הדלת הוא הגבול בין החוץ לבין הפנים, בין העסקי למשפחתי, בין החליפה והפיג'מה.

בסיבוב מפתח, נכנסים לתוך הוריקן של ילדים, צעצועים ושריטות של כלבה מקפצת, ובתוך הסערה הזו, באים אליך בתורות לנשיקה וחיבוק, ילד-ילד, ואז אשה מרפרפת שפתיים שכבר ידעה שאתה בדרך והרתיחה מים לקפה. מפה זה כבר נוסח חופשי, אצלנו לרוב, זה נגמר בכך שאני מרים מחבילת הכביסה גרביון פרחוני של הבת שלי, משחיל את ראשי לתוך שרוול הגרב ורץ בצעקות "בוגובוגו" ברחבי הבית אחרי ילדים שצוחקים את עצמם לדעת ומלחששים בלי אויר "תפוס'תי, תפוס'תי".

אז המדד שלי תלוי בחיוך שלה, שלהם, בצחוק שלה, באושר שלה. את המתג שהיא מחליטה לכבות גם אלף כבאים לא יצליחו להרים, ושהיא צוחקת, השמיים הם הגבול. אז תשובה קצרה הפכה ארוכה, וזו הסיבה למה היא מדד האושר שלי.

5 מחשבות על “מדד האושר – אקספוזיציה

      1. מחקתי את הבלוג… לא זוכרת איפה פרשת אבל אני בקיבוץ- נשואה+1 בן שנתיים ועוד אחת בדרך. ממש שעמום בורגני

        Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s