אחרי כל השנים

יום שישי, פסע מחג הפסח, המצות והחירות, בתוך הרכב אני שומע את עומר אדם שר "אחרי כל השנים". המחשבות מתעופפות בין הרמזורים ואחורה בזמן. לתקופה שהיו לי חברות שהיה להן את כל מה שצריך, רק העניין הוא שלא הייתי צריך. במיוחד אחת, שאבא שלה, לכאורה, שירת בשירות המדינה. הוא היה גדול ומפחיד. רחב כמו מקרר אמקור. היה לו דיבור שקט ומתנגן של חקירה בעיצומה. הייתה לו סכין חלודה וכהה, אולי מדם, מאחת המלחמות. הוא היה נחמד בצורה שלא תאמן. בין החיוכים שלו, ראיתי את המפרקת שלי מסתובבת. ככה אני מדמיין אי אלו נערים מתבגרים זבי אף ובולטי גרגרת דופקים על דלתי אולי עשור מהיום. אחרי כמה שנים, לא כל השנים, פגשתי אותה צועדת על המדרכה. לא רחוק מבית הוריה. שיערה קצר יותר. משירה מבט וגאה. כמו החזה שלה. שאלתי אותה בנימוס אם קפה זה בסדר. היא ענתה שהפעם האחרונה בינינו לא הסתיימה כל כך טוב. ולי יש רק זיכרונות טובים ממנה. מה זה אומר עלי ועל מערך ההכחשה. מה זה אומר עליה ועל מערך הסרטים שלה. היא עדיין הייתה יפה וזוהרת. היא כמו האחרות, הפכו עם השנים לעמודי פייסבוק. יש כאלו שאני עד היום מסרב לאשר או לחפש אותן ברשת. בפוסט ישן שלי כתבתי פעם שהשבילים הישנים הם השבילים שהכי קל לצעוד בהם. היום זה נשמע לי מוזר יותר. כשאנו לובשים עלינו את חליפת הזמן וההורות. למי יש זמן להרהר בדברים כאלו. אולי בנסיעה בכביש בדרך לעבודה כששומעים עומר אדם. מרחק פסע מחג החירות.

2 מחשבות על “אחרי כל השנים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s